פסק-דין בתיק בג"ץ 10182/03

השופטת א' חיות:

           העתירה שבפנינו עניינה בהחלטת המשיב 2 לפסול לשידור תשדיר פרסומת של העותרת, הנוגע למסמך המכונה "הסכם ז'נבה". ביום 19.11.2003 הורינו על קבלת העתירה וחייבנו את המשיבים לשדר את התשדיר בנוסח מתוקן. עוד קבענו כי הנימוקים לכך יימסרו בנפרד. נימוקים אלה מובאים בפסק דין זה.

העובדות הצריכות לעניין

1.        העותרת הינה חברה פרטית הפועלת לקידום יוזמה של אישי ציבור ופוליטיקאים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. במסגרת יוזמה זו גובש מסמך אשר זכה לכינוי "הסכם ז'נבה" (להלן: הסכם ז'נבה או ההסכם). העותרת ביקשה לחשוף את הציבור הישראלי לתוכנו של הסכם ז'נבה ועל כן פעלה להפצת עותקיו לכל בית בישראל בדיוור ישיר. הפצת ההסכם נועדה להתבצע החל מיום 16.11.2003 ולקראת תחילת ההפצה פרסמה העותרת מודעות בעניין זה בעיתונות הכתובה. כמו כן, הכינה העותרת תשדיר פרסומת לרדיו (להלן: התשדיר המקורי) וזו לשונו:

מיום ראשון תישלח לכל בית בישראל הצעת הסכם ז'נבה. עותקים של הסכם ז'נבה, על כל פרטיו, יחולקו לכל בית בישראל על ידי רשות הדואר. אתם תשפטו בעצמכם.

           העותרת ביקשה לשדר את התשדיר המקורי, שאורכו כ-20 שניות, מיום 12.11.2003 עד יום 17.11.2003 והמשיב 2 אישר את התשדיר לשידור לאחר שתוקן לפי דרישתו. נוסחו המתוקן של התשדיר שבשידורו החלה המשיבה 1 ביום 12.11.2003 (להלן: התשדיר שנפסל או התשדיר) היה:

מיום ראשון אזרחי ישראל מקבלים את הצעת הסכם ז'נבה. עותקים של הסכם ז'נבה, על כל פרטיו, יחולקו לכל בית בישראל על ידי רשות הדואר. אתם תשפטו בעצמכם.

           כבר ביום 12.11.2003, בעקבות מחאות של מאזינים, החליט המשיב 2 להפסיק את שידור התשדיר, לאחר ששודר שש פעמים בלבד במהלך אותו היום. את פסילת התשדיר ביסס המשיב 2 על האיסור הקבוע בסעיף 7 לכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו) תשנ"ג-1993 (להלן: כללי רשות השידור), לפיו אין לשדר פרסומת בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בציבור. העותרת הגישה ערר על החלטה זו לוועדה הפועלת מכוח סעיף 6 לכללי רשות השידור (להלן: ועדת הערר) אולם משהובהר לה כי ועדת הערר לא תתכנס לפני יום 17.11.2003 ונוכח החשש כי הימים שיחלפו עד למועד זה יפגעו בהצלחתו של מסע הפרסום המתוכנן, הגישה, ביום 14.11.2003, את העתירה שבכאן. בעתירה ביקשה העותרת להורות למשיבה 1 להמשיך ולשדר את תשדיר הפרסומת וכן עתרה למתן צו ביניים המורה שלא להפסיק את שידורו של התשדיר. לחלופין ביקשה העותרת להורות למשיבה 1 לכנס את ועדת הערר לפני יום 16.11.2003. השופט י' טירקל, אשר בפניו הובאה העתירה עם הגשתה, דחה את הבקשה למתן צו ביניים אך הורה על מתן צו על תנאי בעתירה, וכן הורה על קביעת הדיון בה ליום 16.11.2003 בפני מותב של שלושה. בפתח הדיון נמסר על ידי המשיבה 1 כי ועדת הערר תתכנס עוד באותו היום, ועל כן הוחלט לדחות את הדיון ליום המחרת. בהחלטתה מיום 16.11.2003 קבעה ועדת הערר ברוב דיעות כי בנסיבות העניין החלטת המשיב 2 אינה בלתי סבירה וכי נוסח התשדיר אכן נופל בגדר סעיף 7 לכללי רשות השידור ועל כן אין לאפשר את שידורו.

2.        בעקבות החלטת ועדת הערר חודש הדיון בעתירה ביום 17.11.03, ובינתיים צורפה לעתירה כמשיבה הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (להלן: הרשות השניה), אשר פסלה אף היא את התשדיר לשידור. כפי שכבר צוין, הורינו לאחר הדיון כי הצו על-תנאי יהפוך למוחלט במובן זה שעל המשיבים לשדר את תשדיר הפרסומת מטעם העותרת. עם זאת הורינו, בהסכמת העותרת, על תיקון נוסחו של התשדיר שישודר, באופן שהמלים "אתם תשפטו בעצמכם" תימחקנה וכן ישונה משפט הפתיחה של התשדיר ויחזור על כנו משפט הפתיחה של התשדיר המקורי. זו אפוא לשונו של התשדיר שאת שידורו היתרנו:

מיום ראשון נשלחת לכל בית בישראל הצעת הסכם ז'נבה. עותקים של ההסכם, על כל פרטיו, יחולקו לכל בית בישראל על ידי רשות הדואר.

           מהם הטעמים העומדים בבסיס החלטתנו זו?

המסגרת הנורמטיבית

4.        סעיף 25א(א)(1) לחוק רשות השידור תשכ"ה-1965 (להלן: חוק רשות השידור) מסמיך את המשיבה 1 לשדר ברדיו תשדירי פרסומת בתשלום. סעיף 25א(ב) לחוק רשות השידור מסמיך את המשיבה 1 לקבוע כללים בדבר מגבלות על שידור תשדירי פרסומת, ומכוחו הותקנו כללי רשות השידור. סעיף 1 לכללים אלה מגדיר פרסומת כך:

פרסומת - תשדיר פרסומת, תשדיר חסות או הודעה, המשודרים ברדיו תמורת תשלום לרשות.

"הודעה" הוגדרה באותו סעיף כ-

מסירת ידיעה לציבור.

           סעיף 4 לכללי רשות השידור מפרט אילו פרסומות אסורות לשידור בקובעו:

המנהל הכללי לא יאשר שידור פרסומת האסורה לפי פרק ג'; בנוסף על האמור בפרק ג' רשאי הוא שלא לאשר שידור פרסומת שיש בה, לדעתו, טעם לפגם מבחינה מוסרית או ציבורית, פגיעה בטעם הטוב או בסדר הציבורי או שהיא מזיקה לציבור.

           הסעיף הרלבנטי לענייננו בפרק ג', אליו מפנה סעיף 4 הנ"ל, הוא סעיף 7 הקובע בסעיף קטן (2) כי: